כשהייתי ילדה למדתי לתפור.
לימדו אותנו מה זה תך מחלֵב (זה כמו טיוטה, רק בתפירה, עושים תפר זמני לפני שעוברים עם התפר הקבוע). לימדו אותנו לסמן, לגזור, לדייק ואם לא מצליחים- לפרום ולהתחיל מחדש. לימדו אותנו שיש תהליך ושלא תמיד מצליחים בפעם הראשונה.
זה כ"כ סמלי שהוציאו את שיעורי התפירה ממערכת הלימוד, וכך גם את הנגרות, את שיעורי המלאכה ואת כל מה שדורש להיות סבלניים ולחכות עד השלב הבא.
היום הדבק המהיר מחליף את דבק המגע (לחכות 20 דקות? ואז עוד יממה?), וכשיש חור בגרב- זורקים וקונים חדש. מילא גרב- אבל כך עושים גם עם המיקרו, עם המגהץ עם מייבש הכביסה...היום כמעט ולא מתקנים.
ומילא עם מייבש הכביסה- אבל מה קורה עם מערכות יחסים? מה קורה בזוגיות?
תיקון ואיחוי טלאים הוא סוג של אמנות, ויש להם יופי משלהם. זה דורש הקשבה, הסתכלות מעוד זוויות , סובלנות וסבלנות לעבור תהליך. שם נמצאת הלמידה וההתחזקות ואלה הם החיים האמיתיים.
מזל שלמדתי תך מחלֵב...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה